<h1>ראבי"ה סימן קט"ז</h1>
<h2>דף מא.</h2>
היו לפניו מינים הרבה ר' יהודה אומר אם יש ביניהם ממין שבעה עליו הוא מברך וחכמים אומרים מברך על איזה מהם שירצה. והלכתא כרבנן. ואמר עולא מחלוקת כשברכותיהם שוות, כגון אתרוג וזית ואינם טפילים לפת, דלר' יהודה מין שבעה עדיף ורבנן סברי חביב עדיף. ואע"ג דקאמרי רבנן על איזה מהם שירצה, סתמא דמילתא כיון שתלוי בו החביב הוא נהדר לברכה. אבל כשאין ברכותיהם שוות, כגון צנון וזית, דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה, ובלבד שיהיו שתי הברכות חשובות, כגון בורא פרי העץ ובורא פרי האדמה. ואפי' כל שאינו חביב יכול להקדים, מדלא קאמר מברך על החביב או על איזה מהם שירצה, דסתמא דמברך בחביב. וכן משמע בפרש"י. אבל בפר"ח לא משמע הכי: ואם אין מין שבעה ביניהם דברי הכל מין חביב עדיף, וכן הדין במיני ירקות. וקרוב הדבר בעיני שאם בא לימלך לא שבקינן ליה לברך על שאינו חביב, והאי דנקיט שירצה, כדפרישית. לענין לקדם, כדתני ר' חייא ארץ חטה ושעורה וגו' כל הקודם בפסוק קודם לברכה, ומיהו תמרים קודמים לרמונים, שזה שני לארץ, דכתיב ארץ זית שמן ודבש, וזה חמישי לארץ. ועל סדר זה יש להבחין כל הכתובים בפסוק. וצריך לפרש שהראשונות הסמוכות לארץ כגון חטה וזתים שקולים הם ואיזה שירצה איקרי, וכן השניות שקולים כגון דבש ושעורים, דלהכי לא ערבינהו קרא לכותבן על הסדר והפסיקן בארץ. והלכה כעולא וכרבנן דמתניתין, דהא איכא נמי אמוראי דקיימי כוותיה והלכה כרבים. אבל ר"ח פסק דקדים ובריך על [מין שבעה] כשאין ברכותיהם שוות. ונראה שהוא מפרש דאם אין שוים בברכות גם חכמים מודים שמברך על מין שבעה. וכל הקודם בפסוק קודם לברכה על שני דרכים, דאם אין ברכותיהם שוות מברך על הקודם בפסוק [קודם, ואם ברכותיהן שוות מברך על הקודם] ופוטר המין השני. אבל עולא סבר כר' חנן ולא חיישינן להקדמה דקרא. ואם שניהן ממין ז' וגם שניהם חביבים אם אין ברכותיהם שוות מברך על זה וחוזר ומברך על זה. וחטה ושעורה דקרא או התאינה וגפן ברכותיהן שוות, אבל חטה וגפן אין ברכותיהן שוות. וזהו עיקר פלוגתא דעולא ובר פלוגתיה. ויש גירסא אחרת, וגם בנימוקי רב האי גאון ראיתי פתרונה מפורש, ויש להשיב על פתרונו, ואך זה נראה לי עיקר: ופירי ובשרא או ירקי ובשרא כולם מודים דמקדים לברך אפירי וירקי שהם ברכה חשובה ולא אבישרא שברכתו שהכל נהיה בדברו, כדחזינן בענין תרי תלמידי(ם) דבר קפרא. והיכא דתרוייהו ברכתן שהכל נהיה בדברו חביב עדיף, כדחזינן נמי התם. והיכא דתרוייהו ברכות שאין (ברכותיהן) שוות דמברך וחוזר ומברך, דוקא בנמלך ומכוון למצוה מן המובחר ואין דעתו לפטור זה בזה לכתחלה, אבל אם טעה תנן בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא: ואם הובאו לפניו צנון וזית והיה הצנון עיקר והזית הובא רק להיות טפל לו לבטל חריפות הצנון מברך על העיקר ופוטר את הטפל, וכן להיפך אם הובא הצנון לבטל מתק הזית. ורבנן נמי מודו בהא לר' יהודא. ואם אין הצנון עיקר ולא הזית נמי, לשיטת עולא מברך על זה וחוזר ומברך על זה.
